אדום מאפיר. אפור מאדים.
כהרף עין הסוף ללא פחדים
לא סוף טוב
ולא סוף לא טוב
סתם סוף.

אהבת, כך אמרת, להביט בי עושה לי
סיגריה, פורש בשמאל נייר לגלגולי
שולה סבך שערות של טבק ריחני
שצבוט בין אצבעי לקמיצתי ובהני
אמרת שאת אוהבת את יד ימיני
את אצבעותי מעוצבות צפורנים
שתמיד פעורות כמו ברכת כהנים,
מערסלות ניר עמוס וקרבות לשפתי,
ומביניהן מציצה לה -ורודה- לשוני
מרטיבה. שולי הניר אחד לשני
והשניה, כן גם אותה היא אוהבת
ובה, היד השניה, אש כבר מחוללת

ובקצה השני
אני התם

והאדום מאפיר
והאפור מאדים
ואחר כך הכל כלה


אפריל 2011

את השראתי

ה שאת היא זו שֶ
מה שחורק בך, צורב בי.
מה שאת מהרהרת איתו,
תהיה זו
רוחך רחבת הדעת
או יהיה זה
ליבך סְעור הרגש,
מאהיב יותר אותך עלי,
קורא לי
קורע אותי
וגזרי פתותַי מתישרים
כמו מדרום אל צפון
בין קטבי השמים
אפולו ודיוניסוס -
נמתחים אך לא פוקעים
..................
כול שֶשַרתי,
אַת הַשְרָאָתי
והלילה שראיתי
שאולי אפשרי

מאי 2011

אצמצמני

אצמצמני

והיה כי כלו המלים ואני חשוב כמת
והיה כי נאטמו לי מעיינות האמת

אתכנס אני בתוך עצמי
אכנס את אברי, אצמצמני
לא אזכור אז את שמי
לא אדע  אם אלי או ממני.

המרחב הגדול כה רחב הוא
בעולמו של אדם אפוף-טוב
והזמן הגדול פכפוכיו לא ייתמו
למי שתשוקה לו לאהוב ולכתוב

והיה כי קלו אזיקי אינני חשוב עוד
יפכו עוד ואדיות, נהרות, מעינות

מאי 2011 

פוגה לצנטרי

עולם יפה רחב
אני אוהב ונאהב
גומע מן המיטב
סוער-שלו יחדיו


בראשית היה כדור ענקי
שהיה בו כה הרבה מקום
לשנינו, גם לך גם לי
והכתובת - כדור דוט קום

וכאילו היינו יחידים מבודדים
מחושים ומשושות להפליא מכוּיָלִים
רק אחד לשניה, אין כלל עדים
כמין עץ נָשוּר עליו אך שני עלים.

הכדור סובב צירו לא חדל לרגע
לא ייפלא,  הוא כעין סרכֶּזֶת.
וכילד מאושר חסין מכל פגע
כל עוד את אוחזת נאחזת

אז, שבר. את ידך ממני מרפה
תנע זָוויתי עז אותי מרחיק
והרוח את אִשִי מכבה-מלבה
ואני מרחף לי ברחבי הרִיק.


והוא הולך וצר
והנהו כמיצר
ןעוד קיר נוצר
מעלים האוצר

יוני 2011